גוד מורנינג אהוביי ואהובותיי,

קוראים לי משי, ואני בת שלושים ואחת, ומזה כעשר שנים אני נמנית על אותן נערות ליווי. העולם של נערות ליווי לא נוצץ כמו שהוא נראה, בייחוד נוכח כל הסטיגמה שאופפת נערות ליווי. שכרתי דירה עם עוד כמה נערות ליווי, דירה ממש מבאסת, ויום אחד התלוננתי באוזני אחת מהן – "המקום הזה היה חור חרא," אמרתי, נזכרתי שצפיתי בג'וק זוחל על פני הלובי בשבוע שעבר בזמן שחיכיתי ללקוח שיגיע. "זאת אמורה להיות דירה נחמדה. את רוצה שאזהיר את הנהלת הבניין?" היא שאלה. והשבתי – "במקום יש מקקים. משלמים לי מעט מדי כדי לעבוד במקום עם מקקים.". היא ענתה – "משלמים לך כדי לעשות סקס. כשתתחילי לקבל תשלום כדי לבדוק לעומק דירות, אולי למישהו יהיה אכפת, משי". "נכון. את צודקת. אני חייבת ללכת, הלקוח שלי כבר כאן. אני אתקשר אליך מיד בחזרה" אמרתי ונפרדתי ממנה לשלום, בזמן שהפעמון בדלת זמזם. אישרתי את הכניסה של הלקוח, שקראו לו ניב, והמתנתי ליד הדלת שניב ידפוק.

 

כשפתחתי את הדלת, די נבהלתי. האיש שעמד בדלת לא היה מישהו שציפיתי לו. אפילו לא קרוב. צעיר מאוד. עשרים ושלוש, גג. בגדי מעצבים. נעליים יקרות. שיער בצבע חול מושלם. עורו היה קרמי וחסר פגמים ומבנה גופו היה דק אבל שרירי. יכולתי לראות שהוא רץ. זה אף פעם לא קורה; הם אף פעם לא כל כך מושלמים. בטח משהו לא בסדר אתו, חשבתי לעצמי. אולי יש לניב הרפס. אולי ניב מכה נערות ליווי. ניב בוודאי שותה דם של תינוקות. תמיד יש משהו לא בסדר עם אלה שנראים טוב מדי.

"הי" אמרתי לו, עדיין נבהלת מהמראה שלו. "אני משי", הושטתי לו במבוכה יד ללחוץ. הוא לקח את זה בקצרה ורק עמדנו שם לרגע, בוהים אחד בשניה במסדרון של בניין הדירות שלי. "ניב", הוא אמר. קול עמוק אך חלק כמו שוקולד יקר. "אתה הרבה יותר יפה ממה שחשבתי שתהיי" אמר לעברי. "טוב, תודה, אני מניחה" אמרתי, לא בטוחה אם זאת מחמאה או לאו. עמדנו שם עוד כמה שניות לפני שהבנתי עד כמה אני לגמרי לא מקצועית, והשארתי לקוח עומד במסדרונות. "אוי אלוהים, אני כל כך מצטערת. תיכנס, ניב, תרגיש בנוח." מעדתי במילים שלי וזזתי הצידה ונתתי לניב להיכנס, סגרתי את הדלת מאחוריו כשהוא נכנס פנימה. היה נראה שניב לא הרגיש בנוח, מכיוון שהידיים שלו היו שלובות, הכתפיים שלו היו כפופות. "אפשר להביא לך משהו? מים בבקבוק? בירה? שמפניה?"

 

"אממ. מים זה בסדר." ניב נראה לחלוטין אבוד, עמד באמצע הדירה שלי אוחז בידיו מעטפה לבנה במבוכה. "אני צריך לתת לך את זה עכשיו או…" ניב הציע לי את המעטפה עם הכסף, הושיט את זרועו החוצה. לקחתי אותה ממנו ונכנסתי למטבח, לחצתי על "התקשר" בטלפון הסלולרי שלי כדי להודיע ​​לחברתי שאני בסדר, תוך כדי ספירת המזומנים לפני שזרקתי את השטרות למגירה עם שאר הכסף שלי, והבאתי לניב בקבוק של מים. החלטתי לשבור את הקרח, וזרקתי כמה בדיחות לאוויר. את האמת? כמה חתיך, ככה גרוע במיטה, האכזבה הכי גדולה שלי…