יעד חדש: מיקונוס.
וילה מול הים, מוסיקה יוונית, בריכה אינסופית, ושוב ארבע הנשים – חוזרות לסצנה.
הפעם בלי גברים מבחוץ, לפחות בהתחלה. הן רצו "לפתוח את הגוף אחת על השנייה", כמו שליאן ניסחה את זה בוואטסאפ.

בלילה הראשון, סשה ישבה עירומה בקצה המיטה, שלחה לייב ב-OnlyFans בזמן שליאן יורדת לה.
קארין צילמה, נועה צפתה. הכול נראה כמו אז – גופים רטובים, שפתיים עסוקות, גניחות שנמסות באוויר.

אבל נועה הרגישה משהו זז.
זה היה כשסשה הסתובבה אל המצלמה, עם שפתיים רטובות, ולחשה באנגלית:
"You wish you were here…"

בפנים של נועה, משהו התכווץ.
היא הסתכלה על ליאן, שכרעה בין רגלי סשה, כל כולה מרוכזת בה, כאילו לא ראתה אף אחת אחרת בחדר.
היא נזכרה בלילה ההוא בצפון, כשהן היו לבד, בלי מצלמות, בלי כסף, בלי שואו. רק הן.
ופתאום זה הרגיש לא שייך. כאילו כל הסיפור הזה – לא שלה.

בלילה השני, נועה לא השתתפה.
היא ישבה מחוץ לבית, עישנה לבד, הסתכלה על הים.
קארין יצאה אליה, ישבה לידה בשקט.

“זה כבר לא כמו שהיה,” נועה אמרה.
קארין לא שאלה למה. היא ידעה.

ביום הרביעי, ליאן וסשה עשו שידור לייב – הן יחד עם בחור יווני, צעיר, חטוב, שידע מה לעשות.
הן שכבו עליו, שתיהן יחד, דופקות אותו מכל כיוון, והוא גונח ומתמסר.
המנויים התפוצצו, הכסף זרם.

נועה פתחה את הלייב, ראתה אותן, סגרה מיד.
היא ירדה לבריכה, התפשטה, וצללה לבד.

אחרי שהשידור נגמר, ליאן מצאה אותה.

“מה קורה איתך?”
“את שואלת את זה באמת?”
“כן.”
“את לא רואה? את שם עם סשה, מצולמת, נוזלת עליה. ואני כמו צופה.”
“זה מה שזה היה תמיד. סקס. זה לא רגש.”
“בשבילי זה לא רק סקס. איתך… לא היה.”

שקט.

ליאן ניגשה אליה, התיישבה קרוב מדי, נגעה בירך שלה.
“רוצה שאני אראה לך שזה עדיין אמיתי?”
נועה הדפה אותה. “לא ככה.”

בערב האחרון, זה קרה.

הן התפשטו סביב השולחן, שוב – מסיבה פרטית, כמה גברים, כמה נשים, יין, שמן גוף.
נועה ישבה בצד, צופה.

ואז, מישהי – זרה – התיישבה על ליאן. חייכה אליה, התנשקו.
וליאן החזירה לה.
אותו מבט, אותו מגע.

נועה קמה, לבשה חולצה, יצאה מהדלת בלי מילה.

סשה קלטה את זה – הלכה אחריה, יחפה, רטובה.

“לאן את הולכת?”
“הביתה.”
“את לא חייבת לקנא.”
“אני לא מקנאה. אני פשוט לא מוכרת את עצמי בשביל צפיות. ואני לא רוצה לחלוק את מי שאני אוהבת.”

סשה הביטה בה בשקט.

“את אוהבת אותה?”
נועה לא ענתה. רק הלכה.

החופשה נגמרה אחרת.

ליאן חזרה לברלין בלי נועה.
הצוות נשבר.
הקבוצה השתתקה.

העוקבים של סשה רק עלו.
הלקוחות של קארין חזרו.
ליאן, בפעם הראשונה מזה שנים, לא עבדה שבוע שלם.
היא לא נגעה באף אחד.

ונועה?
היא שלחה הודעה אחת, שבועיים אחרי:

"אם תרצי לדעת איך זה מרגיש כשזה אמיתי – בלי קהל, בלי מצלמות – אני פה."

ליאן קראה.
לא ענתה מיד.

אבל היא הפסיקה לצלם.
והתחילה לחשוב מה היא באמת רוצה לזיין – ומי היא לא רוצה לאבד.