שלום לכל הבחורים ולכל הבחורות,

איך עברו עליכם החגים? בטח אכלתם המון, נפגשתם עם קרובי משפחה ועם חברים טובים, סומכת עליכם שנהניתם. אז נתחיל מההתחלה. קוראים לי גליה. אני בת שלושים ושלוש, נושקת כבר לגיל שלושים וארבע. אני אחת מאותן נערות ליווי. תאמינו לי, מיליון נערות ליווי היו מתות להיראות כמוני, ואני ממש לא מגזימה. אני לא גבוהה ולא נמוכה. רזה ומחוטבת, יש לציין שאני נמצאת במכון הכושר שלוש פעמים לפחות מדי שבוע. אני מקפידה על מה שאני מכניסה לפה, ודואגת לספור קלוריות. יש לי שיער שחור כמו של עורב, ארוך וחלק, ובסף הכללי אני ממש שבעת רצון מהמראה שלי, וכל מי שאי פעם פגש אותי יעיד על זה.

אז בהתחלה לא הייתה לי בעיה עם המעמד החברתי של העבודה שלי בתור אחת מן נערות ליווי , אבל בהמשך זה הפך לבעיה עבורי, אני מודה ומתוודה. יכולתי לראות שהרבה מהקולגות שלי, נערות ליווי, שהיו בתפקיד יותר ממני היו כנראה מאוד נבוכות, מתביישות ומתעבות את עצמן. גם גיליתי, שככל שהזמן חלף, שלעתים קרובות הוצאתי יותר ממה שהתכוונתי רק על מנת לנסות ולגרום לעצמי להרגיש טוב יותר בעקבות משמרת. בהרבה בקרים הייתי מרגישה נורא אחרי שעשיתי את העבודה של נערות ליווי. אז כיבדתי את עצמי בארוחה נחמדה או בכמה מתנות, כשאני מנצלת את הכסף ברגע שהרווחתי אותו. את שאר הכסף הכנסתי לבנק כדי לפנות את האוברדראפט שלי. אני מודה שחשתי עצבנית לסחוב סכומי כסף כה גדולים, מודעת לכך כי  נערות ליווי היוצאות מבתי בושת הן יעד פופולרי מאוד לשוד.

בסופו של דבר צמצמתי את שעות העבודה שלי משבעה ימים בשבוע לשעה אחת בלבד לפני שהתקבלתי לעבודה במוקד טלפוני ועברתי ללינה משותפת. כשהפסקתי זו הייתה החלטה דחופה. לא באמת הייתה תכנית ב' מסודרת. פשוט 'סיימתי' עם עבודת נערות ליווי. היום, אני סוף כל סוף מסיימת את הדוקטורט שלי ועובדת בחברת נסיעות של חבר. לא ליוויתי כבר שלוש שנים, וכתבתי ספר על חוויותיי – הספר הוא לא רק על עבודת נערות ליווי שלי. זה בוחן לעומק את הבעיות הנפשיות שלי, האנורקסיה שלי והתמכרות לסמים. החברים שלי פשוט אמרו 'היית בבית חולים לחולי נפש, השתמשת בהרואין, עבדת כמלווה… אני באמת חושבת שכדאי לך לעשות זאת. ספר על החיים שלך!' כך עשיתי …