הן ירדו מהמטוס כמו סצנה מסרט: נטע – גבוהה, עם עור זהוב ושפתיים שצועקות חטא. סיוון – עיניים כחולות קרח וגוף שנראה כאילו עוצב במחשבה. ולי – שקטה, כמעט ביישנית, אבל עם מבט שיכול להוריד ברך מכל גבר.

הן לא היו סתם תיירות. הן היו מקצועניות. נערות ליווי מהליגה הגבוהה של תל אביב, שעבדו רק עם מי שידע לשלם – לא רק כסף, אלא גם סגנון.

היעד: ריו דה ז’ניירו.
המזמין: רפאל סילבה – טייקון נדל"ן מקומי עם טעם יקר ונשמה אפלה.
התוכנית: שלושה לילות של פנטזיה חיה, בחוף פרטי בדרום המדינה.
התנאי היחיד: "במה שקורה שם – אין גבולות."

כשהן הגיעו לוילה, עיניהן נפערו. בריכה מוארת לאור ירח, מוזיקה איטית כמו לחש, חמישה גברים – צעירים, שריריים, יפהפיים – עמדו וחיכו, חלקם כמעט עירומים, עוטים מבט של ציד.

נטע נכנסה ראשונה. היא אהבה משחקי שליטה – וכשמצאה את עצמה עם צעיף לעיניים וכוס שמפניה ביד, לא שאלה שאלות.
סיוון שינתה תפקיד: הפכה לדומיננטית, לבשה מחוך שחור והכתיבה חוקים משל עצמה.
ולי, השקטה, מצאה את עצמה בחדר עטוף קטיפה עם גבר שידע בדיוק איפה לעצור… ואיפה לא.

באותו לילה הראשון, הגבולות נמחקו.
ריקוד בבריכה הפך למפגש סוער על שולחן עץ.
מבט בעיניים הפך ללחש באוזן – ולמגע נועז על העור.
כל אחת מהן מצאה משהו שהיא לא חיפשה — ועכשיו לא יכלה לוותר עליו.

הלילה השני כבר היה טקס.
רפאל הופיע לבוש לבן, עם עיניים שחורות כמו החטא עצמו.
הוא בחר אחת מהן — סיוון — ולקח אותה לחדר הנעול בקומה העליונה.
נטע ולי המשיכו במסיבה שנראתה כמו סצנה מסרט לא מצונזר: עורות מבריקים, נשימות חמות, ומוזיקה שנשמעת רק בגוף.

ביום השלישי, התחיל המשחק האמיתי.

רפאל שלח להן פתקים:

"נטע – הלילה את שלי, אבל בלי ידיים."
"סיוון – תכתיבי, אבל רק עם שפתיים."
"לי – יש מישהו שרוצה אותך כבר יומיים. הוא שקט כמוך, אבל לא פחות מסוכן."

ושם, בלב הג’ונגל, שלוש נשים חצו קווים שהן עצמן לא דמיינו שיקרבו אליהם. הן לא היו נערות ליווי – הן היו מלכות של ממלכה שאין בה חוקים.

כשהטיסה חזרה לישראל המריאה, אף אחת מהן לא דיברה.
לא היה צריך.
הן ידעו:
הן לא חוזרות עם אותו הגוף. לא עם אותה הנשמה.
וברגעים מסוימים, בלילות מסוימים, הן עוד שומעות את הלחישה של רפאל:

"כאן לא שפטו אתכן. כאן העריצו אתכן."