חודש: מאי 2025
חופשה חמה – חלק שלישי: הסדק
יעד חדש: מיקונוס.וילה מול הים, מוסיקה יוונית, בריכה אינסופית, ושוב ארבע הנשים – חוזרות לסצנה.הפעם בלי גברים מבחוץ, לפחות בהתחלה. הן רצו "לפתוח את הגוף אחת על השנייה", כמו שליאן ניסחה את זה בוואטסאפ. בלילה הראשון, סשה ישבה עירומה בקצה המיטה, שלחה לייב ב-OnlyFans בזמן שליאן יורדת לה.קארין צילמה, נועה צפתה. הכול נראה כמו אז …
מעבר הקווים
נור לא תמיד הייתה נור. היא נולדה כראנא, בחלב, בימים שעוד היו בהם הפסקות חשמל, אבל גם צחוק ברחובות. כשהחלה המלחמה, היא הייתה בת שמונה. אמה נפצעה מהפגזה ואביה נעלם במחסום. קרובי משפחה לקחו אותה, ובשנים ספורות היא מצאה את עצמה בדובאי, בתור ילדת פליטה. עם הזמן היא שינתה שם, דיכאה מבטא, למדה לשרוד. בגיל …
עיסוי אירוטי לפינוק בתל אביב
מה זה עיסוי אירוטי?עיסוי אירוטי הוא טיפול גוף שמערב מגע אינטימי, לרוב בעירום חלקי או מלא, שמטרתו אינה רק שחרור פיזי של שרירים אלא גם גירוי חושי ומיני. בשונה מעיסוי רפואי או תאילנדי, המוקד כאן הוא חוויית הפינוק, הקרבה והעוררות. איך זה עובד בפועל?העיסוי מתבצע לרוב באווירה אינטימית – חדר חשוך, מוזיקה מרגיעה, שמנים חמים. …
חופשה חמה – חלק שני: חזרה למציאות
שדה התעופה היה קר. האורות הלבנים והקולות המוקלטים של "אנא גשו לשער העלייה למטוס" חתכו את שאריות התחושות הרטובות שנשארו על העור. ליאן קיבלה את מקומה ליד החלון. קארין ישבה לצידה, נועה מאחור, וסשה נרדמה עוד לפני ההמראה, עם כובע מצחייה על העיניים. הן לא דיברו הרבה בטיסה. כל אחת חזרה לראש שלה – לסרטים …
משוואות פתוחות
היא לימדה כבר עשר שנים. בוקר בתיכון, ערב במכללה. במספרים היא מצאה סדר. במתמטיקה – שקט. בחיים עצמם, פחות. קוראים לה נגה. בת 38, גרושה טרייה, אם לילד אחד, ושברון לב אחד טרי יותר שבערב עבדה שאחת מאותן נערות ליווי . היא לא חיפשה ריגושים, רק עוד סמסטר רגוע, עוד קבוצה של תלמידים מבוגרים שמפחדים …
חיי הלילה של בואנוס איירס וריו: בין בידור לגבולות החוק
בין אם אתה תייר המחפש ריגושים ובין אם אתה מתעניין בתרבות הלטינית העשירה, שתי הערים – בואנוס איירס וריו דה ז'ניירו – יציעו לך חוויה שאין שנייה לה. חיי הלילה בערים הללו אינם רק בילוי – הם ביטוי לאורח חיים שלם, שזור בתשוקה, מוזיקה, ריקודים, ולעיתים גם באתגרים מוסריים וחוקיים. במאמר זה נצלול אל מאחורי …
חיי הלילה של בואנוס איירס וריו: בין בידור לגבולות החוק לקריאה »