אלינה הייתה בת 19 בלבד כשעזבה את ישראל ועברה לארה"ב, להגשים את חלומה ללמוד אומנות בקולג' נחשב בבוסטון. היא הייתה נערה יפהפייה, בעלת עיניים ירוקות נוצצות ושיער חום כהה שגלש במלואו על כתפיה. היא תמיד הייתה מוקפת בחברים, אבל הרגישה שהיא מחפשת משהו מעבר – חוויה שתשאיר חותם על ליבה.
כבר בשבוע הראשון ללימודים, כשהיא נכנסה לכיתה של קורס תולדות האמנות, היא הבחינה בו. פרופסור דניאל קופר. גבוה, כריזמטי, עם זקן קל וזוג עיניים כחולות חודרות. הוא היה בן 29, עשור שלם מעליה, אך הדרך שבה דיבר על יצירות אמנות גרמה לה להרגיש כאילו הוא פותח בפניה חלון לעולם שלא הכירה.
היא לא תכננה להתאהב בו. היא ניסתה להדחיק את התחושות כשהרגישה את ליבה מחסיר פעימה בכל פעם שהוא חייך לעברה או כששאל לדעתה על ציור מסוים. אבל המתח ביניהם היה בלתי נמנע.
ערב אחד, כשהתבקשה להגיש עבודה על זרם האימפרסיוניזם, היא נשארה בכיתה אחרי השיעור כדי לבקש ממנו הבהרה. הוא הסביר לה בסבלנות, אך ככל שדיברו, השיחה התגלגלה לנושאים אישיים יותר – על ילדותו, על מסעותיו בפריז, על חלומותיה שלה. היה שם משהו שגרם לה להרגיש שהוא מבין אותה יותר מכל אחד אחר.
בערב גשום במיוחד, אחרי שסיימה שיעור נוסף, היא יצאה מהספרייה וגילתה שהגשם תפס אותה ללא מטרייה. פתאום, קול מוכר קרא לה – זה היה דניאל. הוא חנה מול המבנה והציע לה טרמפ הביתה.
הנסיעה הייתה שקטה, אך מתוחה. כשהם הגיעו לבניין שלה, הוא היסס רגע, מבטו נעוץ בעיניה. "אלינה… זה מסוכן," הוא אמר בקול שקט.
"אני יודעת," היא לחשה, אבל לא יכלה למנוע מעצמה להתקרב אליו.
ההיגיון אמר להם לעצור, אבל הלב התעקש אחרת. הקסם ביניהם היה חזק מכדי להתעלם ממנו. מה שהתחיל כהתאהבות אסורה הפך לרומן סודי, מלא במבטים חטופים, מפגשים גנובים במסדרונות הספרייה ולילות ארוכים בהם דיברו על החיים, על אהבה, ועל העתיד הבלתי אפשרי שלהם.
אך כמו כל סיפור אהבה אסור, המציאות בסופו של דבר התערבה. מישהו בקמפוס שם לב לכימיה ביניהם, השמועות החלו להתפשט, ולבסוף – האוניברסיטה התערבה. דניאל נאלץ לבחור – הקריירה שלו, או אהבתו לאלינה.
בלב כבד, הוא החליט להתרחק ממנה ובמקומה מצא נערת ליווי . היא נותרה שבורת לב, אך ידעה שהאהבה שלהם, קצרה ככל שהייתה, תשאיר חותם בליבה לנצח.
ואולי, בעתיד, כשהזמן יאפשר – הם ייפגשו שוב, והפעם, בלי מגבלות.